מאז תחילת המלחמה גויסו למילואים אנשים רבים וכמעט בכל מסגרת ומקום מסתתר לפחות ילד אחד שמישהו מקרוביו מגויס וחייו השתנו ב 180 מעלות מתחילת המלחמה

בתור נערה בת 16 שגם אביה  הוא סגן אלוף בצה"ל ומפקד על חיילים מתחילת המלחמה וגם אחותה משרתת בימים אלו כקצינה בעוטף, הרגשתי שלא מספיק מבינים את הילדים שנשארו בבית וחייהם השתנו ברגע, ביום אחד נורא ב 7.10

בפעם הראשונה מתחילת המלחמה כאשר אחי הקטן שאל אותי למה אחותי הגדולה לא יוצאת לשבתות כמו פעם, הבנתי שהילדים האלה וגם אני נצטרך להסתגל לשגרת חיים חדשה שלא הכרנו לפני כן

בחרתי לקרוא לפרויקט שלי "ילדים במדים" כדי שלא נשכח את לובשי המדים שלא מפסיקים להילחם בעורף    ובחזית ונחשבים הילדים של כולנו וגם את הילדים באמת , שחייהם השתנו והיו צריכים להתבגר ברגע בנסיבות המצב

בפרויקט שלי אצלם ילדים שאחד מקרוביהם מגויס ואצלם אותם במקומות שעושים להם טוב או יחד עם  הדברים שעוזרים להם להישאר חזקים בימים קשים אלו